7 חודשים. 23.12.2025, חדר מיון שיבא, אמצע הלילה. שם, בשנייה אחת של לילה שחור, נעצר לנו העולם. ומנקודת הזינוק הזו יצאנו למרתון מטורף של חוסר ודאות, כוחות שלא ידענו שקיימים בנו, ורכבת הרים שלא עצרה לרגע. הגענו למיון עם ילדה קטנה ומפוחדת, שלא מסכימה שייגעו בה. אנחנו יוצאים מפה היום עם מפקדת קטנה, גיבורת על, שהכל כבר קטן עליה. נכנסנו לתוך עולם מקביל שלא הכרנו: פורט, ניוטרופינים, אינטרהטקל, מח עצם, הכנסת מחט, הוצאת מחט, ספריי להורדת מדבקות, הרדמות, שעות קשות של צום. חיבור לעמוד האינפוזיה שהפך לחבר, קיבל את השם "מודי" וגם ציור. בדיקות דם, סטורציה, לחץ דם, מנות דם, טסיות, אמלה, רספרין, פורניתול, מטרוטקסט. אשפוזים ארוכים, אשפוזים קצרים, שיר קבוע שמלווה אותנו לכל אשפוז, ושיחות אל תוך הלילה. ואם התמודדות עם הלוקמיה לא מספיק מאתגרת- לתוך כל הסיוט הזה נכנסה גם המערכה מול איראן. אזעקות, ירידה לממ"ד באמצע טיפול, אשפוז בחניון מתחת לאדמה, נסיעות לבית החולים בחרדות תחת אש. ואם גם זה לא הספיק... התפרצה גם חצבת במחלקה. ובתוך כל זה- קרו גם קסמים. חברויות עמוקות שנרקמו במחלקה בין הילדים, חיבורים שנחרטו בנשמה בינינו ההורים, ובנות שירות שנכנסו לנו ישר ללב. עם הצוות הרפואי כבר לא צריך מילים- מספיק מבט אחד בעיניים כדי לדעת ולהבין הכל. המחלקה הזו הפכה לממש משפחה. וראשי התיבות של הדרך הזו זו אלין. ילדה אחת, שיודעת בדיוק מה היא רוצה. שמבינה כל מושג, בקיאה בשמות התרופות והמינונים, מכירה את הפרוטוקול ויודעת בדיוק מתי צריך להתפנות ומתי הגיע הזמן להשתחרר. ילדה שאין סיכוי שתצא מהבית בלי האאוטפיט הכי מדויק- ואם אפשר, כזה שסטיץ' מככב בו, גם כשהיא הכי פחות בטוב. ילדה שסגרה מראש איך ייראו מסיבות סיום הטיפולים, ואיך בדיוק ייראה ה-רגע הזה. ידענו שהיא בוגרת, אבל ה-8 חודשים האלה לקחו אותה לקצה אחר של תעצומות הנפש. ובתוך כל זה- ליאם. אחיה הגדול, הגיבור בפני עצמו. שעבר את הדרך הזו בבגרות נפשית מעוררת השראה, ברגישות אינסופית, באינטליגנציה רגשית שאין לתאר, ועם דאגה עמוקה לאחותו הקטנה שריגשה אותנו בכל יום מחדש. בכל התקופה הזו לרגע אחד לא היינו לבד. יצאנו לפרויקט של החיים שלנו, וכולם התגייסו והחזיקו אותנו על הידיים: המשפחה, החברים מכל המעגלים, העבודה, השכנים, הכיתה, המורה והמנהלת. בראש המערכה הוביל צוות רפואי שאין שני לו- שליווה אותנו ברגישות, במקצוענות ובחיבוק שאין לו תחליף, ויחד איתם בנות שירות שהיו שם בכל שנייה עם כל הלב. כולם בנשימה אחת למטרה אחת: להחזיר את אלין לחיים שמגיעים לילדה בת 6. והיום, 11.8.2026, 8 חודשים אחרי- אלין צלצלה בפעמון! צליל אחד חזק, מנצח, שמודיע לכולם: סיימנו עם הטיפולים הכימותרפיים. הפרק הזה נחתם! אם יש משהו טוב לקחת מהדרך הזו- זה שאילולא המחלה הזו, לא היינו מכירים את האנשים המיוחדים שנכנסו לנו לחיים, ולא היינו נחשפים לכל הטוב והאור שיש בעולם הזה. אנחנו מנצחים. 🤍🔔 עקבו אחרינו וצפו איך המשפחה ואלין כובשת את העולם 💪 #אליןבילו #לוקמיה #טקספעמון #סרטן #משפחתבילו